למה בחרת לעסוק בחינוך והוראה?
בהתחלה, חשבתי בכלל להיות פסיכולוגית, וביום שנולד הבן שלי, רציתי שהוא יקבל את החינוך הכי טוב בעולם, ולכן החלטתי – לתת את החינוך הכי טוב שאפשר לא רק לו, אלא לכל הילדים בחברה.
למה בחרת ללמד את המקצוע הזה?
התחברתי מאד לנושא התרבות והזהות. כשכתבתי את הסילבוס, מטרתי העילאית הייתה לגרום לתלמידים להבין מהי הזהות שלהם על מרכיביה השונים על ידי פיתוח תכונות אישיות, חיזוק תכונות חיוביות, למידה על העצמי ועל תהליך קבלת ההחלטות, פיתוח המטא-חשיבה והעמקת הידע בכל הנוגע לתרבויות השונות בעולם בכלל והתרבות הערבית בפרט.
מה את הכי אוהבת במקצוע?
הדבר הכי כיף הוא פיתוח הדמיון. כל העניין של איך להרגיש ולהעביר את הרגש. אני מוסיפה גם את ההתפעלות של התלמידים בתוך הכיתה והבנתם שאפשר לדבר מבלי לחשוש שאולי אטעה בתשובה, כי תמיד יש מקום לניסוי וטעיה, והם מבינים שעליהם חלה אחריות להביע את דעתם תמיד כיוון שזה חלק מפיתוח זהותם האישית.
ספרי לנו עובדה אחת שהתלמידים לא יודעים עלייך?
אני מאוד אוהבת לצייר.
מהם התחביבים שלך?
אני עושה הרבה תרגילי מדיטציה ומיינדפולנס. אני אוהבת לשקוע בעצמי ולהיות בתוך הדמיון שלי.
אם לא מורה ויועצת חינוכית מה לדעתך היית עושה?
אולי הייתי נשארת בבית ולא עושה הרבה. אני מאמינה שיש תפקיד כביר לאישה בתוך הבית, למרות שלא בטוח שהייתי מצליחה בזה!
מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה?
יש הרבה מה לעשות והמון תכנונים בראש. קודם כל, אני מאוד מתלהבת מהמחשבה על פתיחת קליניקה פרטית של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. אני גם מתכננת להיות פעילה בכל הנוגע ליזמות חברתית במטרה לפתח את האכפתיות והסולידריות בתוך החברה.
שאלה לסיום, מלפפון בחומץ או במלח?
במלח. יותר טעים.
