3 יריות. 25 שנה. יום הזיכרון לרצח רבין

בסרטון שראינו היום נשאל שר החינוך מה לדעתו צריך לעשות עם אמירות של בני נוער על כך שטוב שרבין נרצח, הוא התייחס לרשתות החברתיות ולחשיבות החינוך על עידון השיח בהן. אני רציתי להציע את מה שאנו עושים כאן בחיים שלנו, בחינוך שלנו- הייתי אומרת לבני הנוער שחייבים לאמן את שריר המפגש.

להתאמן בלהקשיב, להתווכח, לכעוס (והרי לא אחדש כאשר אזכיר את הקשר בין הסובלנות לסבל), למצוא הסכמות ולחזור ולמצוא הבחנות, כי אכפת לי, כי ברור לי כמופיע בפרשת השבוע "כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ". ולא שזו דרך קלה. אברהם אבינו בעקבות המריבה בין הרועים על בארות המים, מציע ללוט: "היפרד נא מעלי".

זו הדרך? בעת ויכוח נוקב שיש בו השלכות על החיים ממש, יש להיפרד? לאן היינו מגיעים כעם? הרי ההיסטוריה שלנו רצופת ויכוחים נוקבים ומרים? רש"י מפרש: "אם השמאל ואימינה - בכל אשר תשב, לא אתרחק ממך ואעמוד לך למגן ולעזר." יש צורך לעיתים בריחוק, ביצירת נפרדות והבנה היכן אנו שונים, אך גם בתוך כך נשמר קשר, נשמרת ההבנה כי אחים אנחנו- שותפים, אחראיים זה לזה. על הקשר הזה, גם בימינו אנו, גם בויכוחים מרים, צריך להתעקש, את ערוץ הקרבה יש לשמר.

איך? נכון.. בהתעקשות על מפגש. מפגש מנמיך להבות, מחייב אותי להתייחסות מורכבת ומעמיקה יותר.

מסעו של אברהם אבינו להיות אבי האמונה, אבי האומה שלנו, נפתח בציווי "לֶךְ-לְךָ" אברהם יוצא החוצה והולך, אך הכפילות מלמדת אותנו כי יש כאן גם מסע פנימה- לֶךְ-לְךָ- לעצמך. מסע בירור זהות, הוא מסע של תנועה בין פנים לחוץ. דוקא האומץ לצאת, להיות במפגש, הוא שמחזק את החזרה פנימה-את היכולת שלי לברר מי אני.

המסע הזה בין הפנים לחוץ, מייצר גם את אברהם המוכר לנו- אברהם לוחם הצדק. ההתבוננות הזאת החוצה שאינה עוסקת רק בעצמו, מביאה אותו להיות "אב המון גויים", רודף צדק (כך בסיפורי לוט, מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים, סיפור סדום).

אני מוכנה להפריז ולומר כי בעיני בחינוך המשותף שלנו שלא מפחד להיפגש, להקשיב, להתווכח, לייצר שותפויות גם כשיש קושי, חינוך הקורא מתוך מפגש לאכפתיות ואחריות, יש בשורת תיקון של ממש לחברה הישראלית"